במסגרת החקר של הצורות הפשוטות והקלסיות בקדרות, הגעתי באופן טבעי לקרוא על הקדרות הילידית הברזילאית.
אמנות ילידית היא משהו מאוד נפוץ והיא חלק מהתרבות הברזילאית, בהיותה אחד מעמודי התווך של תרבות המדינה. תרבות שהיא תוצאה של עירוב של כמה קבוצות, ביניהן העמים הילידים - התושבים המקוריים של ברזיל.
נכון לעכשיו, יש בסביבות 300 קבוצות ילידים בברזיל, לכל אחת הרגלים ומנהגים שונים. עם זאת, ישנם מספר מאפיינים משותפים לשבטים שונים.
העיצוב הייחודי בעלי מאפיינים משותפים של כל השבטים באומניות הקרמיקה, ייצור המסכות, ציורי הגוף, הסלסלות והפלצות נחשבות לאמנות מסורתית ילידית.
כמעט כל מה שהילידים מייצרים נעשה לשימוש ספציפי. בתהליך היצירה הקדריות והקדרים כמעט ולא מתייחסים לפאן האומנותי של הכלים, אלא על השימוש המעשי שלהם בחיי היומיום. עבורם רעיון האמנות כשלעצמו, במובן היופי האסתטי הטהור, אינו קיים.
אבל זה לא אומר שהאינדיאנים לא יודעים מה זה יופי. חפצים מעוצבים, גילופים, סלסלות, קרמיקה מקומית, קישוטי גוף, מוזיקה, ריקוד, בפרט, משרתים פונקציות מוגדרות או אומרים דברים ספציפיים.
קדרות מקומית יילידית
אמנות האש - שמקורה ביוונית "קרמוס" ומשמעותה חימר - כלי חימר - נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שונות. הילידים בברזיל יצרו כלי חרס הרבה לפני תקופת הקולוניזציה ועיצוב הכלים קשור לרוב למסורות שבטיות. אך קדרות לא קיימת בכל השבטים - שבט השבנטס למשל לא יוצר כלים מקרמיקה. השבטים שכן מייצרים כלים ממקרמיקה לא משתמשים באובניים ולמרות זאת מצליחים לייצר יצירות מרשימות.
כלי חרס מיוצרים בעיקר על ידי נשים, היוצרות כלים וגם פסלים. כדי להפוך אותם ליפים יותר, הם משתמשים לעתים קרובות בציור עם דפוסים גרפיים משלהם.
כלי החרס של בני המראג'וארה, ששמו בא ממקום מקורו (האי מראג'ו) ידועים בחו"ל והיו לאמנות הקרמיקה הברזילאית הראשונה.
קרמיקה מראג'וארה
כלי חרס ילידי Marajoara נחשב לאחד היפים והמתוחכמים ביותר ביבשת אמריקה. מובן שעיצוביו דמויי המבוך והחוזרים על עצמם הם שפה איקונוגרפית, המתקשרת על סדר הדברים והמסורות שלהם. המחקר של קרמיקה ילידי Marajoara מצביע על ייצור מקדשים הקשורים לטקסי קבורה ויש לו זהות משלו.
הייצור של כלי חרס מקומיים מתחלק בין אגרטלים לשימוש ביתי ואגרטלים טקסיים ולוויה. במיוחד קושטו האגרטלים הטקסיים העשויים מקרמיקה ילידית, שהציגו בנוסף לצבעים האדומים והלבן שהיו שכיחים יותר בשל קלות מציאת הפיגמנטים הללו בטבע, עיצובים שנעשו עם חריטות ובתבליט בנוסף לשימוש בשפע של גלם. חומרים בטבע.
קרמיקה מקומית עכשווית
בעמים מסוימים, המסורת של כלי חרס ילידיים שורדת עד היום. כלי חרס ילידיים משמשים בדרך כלל להכנה ואחסון מזון והאומנות שלהם מרשימה. באי Marajó, משפחת Nuaruaques מייצרים קרמיקה מקומית כבר למעלה מ־1500 שנה, ונחשבים למפותחים ביותר. כלי חרס ילידיים מעוטרים בעיצובים גיאומטריים מדויקים. כיום ניתן לראות קרמיקה של Marajoara במוזיאון גועלדי, בבלם.
Comments