כשאדמה נוגעת בידיים – מה קורה לנו בסדנת קרמיקה

כשאנחנו נוגעים בחימר, משהו בנו נרגע.
המחשבות מתפוגגות, העולם החיצון מתרחק,
והידיים – פשוט עושות.
הן מרגישות, מלטפות, לוחצות, בונות.
והחומר – הוא תמיד שם, סבלני, מקשיב, מחזיר אהבה במגע.

בסדנת קרמיקה, לא צריך לדעת מראש “איך זה ייראה”.
לא נדרש כישרון, רק סקרנות ונכונות להקשיב לידיים שלך.
זו לא רק יצירה של כלים – זו יצירה של זמן.
של שקט.
של ריכוז טהור שכמעט שכחנו שקיים.

לאט־לאט, עם כל נגיעה,
משהו בפנים מתיישב, מתנקה, מתבהר.
כי הקרמיקה היא לא רק על איך זה יוצא –
היא על איך זה מרגיש.

יש משהו באדמה הזו, שמחזיר אותנו הביתה.
למקום פשוט, נקי, שבו היופי נולד מהתהליך, לא מהתוצאה.
זו אולי הסיבה שסדנאות הקרמיקה כל־כך נוגעות באנשים –
הן לא רק לימוד טכניקה, אלא דרך לחזור אל עצמנו, דרך החומר.